קשישה וקשיש זקופי קומה ונאים
נפגשו לעיתים מזומנות במועדון הגימלאים.
באחד מערבי החג נערכה שם מסיבה
והם העיפו זה בזו מבטי הערצה וחיבה.

הוא אזר אומץ ושאל: "התינשאי לי, יפתי?"
היא ללא היסוס ענתה: "כן, אהובי עמיתי."
שמח וטוב לב חזר כל אחד מהם לביתו
מודה למזלו הטוב שלא עזבו ואין בלתו.

כשהתעורר בבוקר בגד בו זיכרונו,
האם אמרה לו כן, או אמרה: לא.
לאחר  לבטים, טלפן אליה ופתח בשאלה:
"אמש ענית על שאלתי בחיוב או בשלילה?"
 
כמה מאושר היה כשענתה לו בחיוב ובשמחה,
אפילו השיכחה לא פגמה בחדוות ההצלחה.
היא אמרה: "נהדר שצלצלת, היה לי הבוקר לא נעים,
כי לא זכרתי מי הציע לי אתמול נישואים".