• לפודינג בסיסי:
• 2 כוסות חלב (אפשר להחליף
  כוס אחת בשמנת מתוקה)
• שליש כוס סוכר
• 1 כפית תמצית וניל
• קורט נדיב של מלח (כן!)
• 2 כפות קורנפלור
• 100 גר' שוקולד מריר
•  
• שדרוגים:
• 2 חלמונים + עוד כף קורנפלור
• 20-30 גר' חמאה

• תוספות אפשריות:
• כף גדושה חמאת בוטנים
• 2 כפות וויסקי / ליקר אהוב
• חופן של פקאנים או אגוזי מלך קצוצים גס
• 1 כף אבקת נוגט (אם אין, אפשר נוטלה)
• חצי כפית אבקת אספרסו (יש להוסיף לחלב בתחילת המתכון)
• חצי כפית קינמון

• –

מכניסים לסיר קטן את החלב ומדליקים את האש. את הפודינג צריך לחמם בזהירות ולערבב כל הזמן. כי ברגע שנכניס פנימה את הקורנפלור והוא יחטוף מכת חום תתרחש תגובה כימית קוסמית שתגרום לחלב להסמיך למרקם של יוגורט דליל. ואם לא מערבבים כמו שצריך יהיו בו גושים, או שיווצרו משקעים שרופים בתחתית הסיר. ושניהם זה בעסה. החדשות הטובות הן שאם תחממו את החלב על אש בינונית-נמוכה, הוא יהיה קצת יותר סלחני כלפיכם ולא תצטרכו לערבב בפחד.

אז אם אתם מיומנים בהכנת פודינגים וקרמים הדליקו אש גבוהה ותהנו מזמן הכנה זריז במיוחד. אם זו אחת הפעמים הראשונות הדליקו אש בינונית-קטנה ותעבדו לאט אך בטוח.

מוסיפים לתוך החלב את הסוכר, הוניל, והמלח (חשוב!! מאזן את המתיקות! לא לוותר בשום אופן!)  ומערבבים היטב. מומלץ להשתמש במטרפה לערבוב יעיל יותר, אם כי גם כף עץ תעבוד יופי. בינתיים, בזמן שהחלב מתחמם לו, מודדים בכוס נפרדת שתי כפות קורנפלור. תכף נערבב אותו עם קצת חלב חם בצד.

מילה לגבי כמות הקורנפלור – כאן מדובר ב-2 כפות. סטייה של גרם או שניים לפה או לפה לא תמוטט את העסק, אבל אם אין לכם כפיות מדידה סטנדרטיות (כמו בתמונה), חשוב שניישר קו בינינו. כי לכל אחד יש תפיסה אחרת בקשר לכמה זה כף אחת. לי אין חוכמה עם כפות המדידה – אני ממלאת אותן ו"מיישרת" על הדפנות של הקופסה. אבל חשוב לי להדגים לכם את טעות הדגימה הפוטנציאלית ממדידה לא נכונה בכף רגילה. אני אישית נכוותי מכך כמה פעמים. צריך לעבוד עם קורנפלור בזהירות אך בנחישות – אחרת הוא יצחק עליכם בסיבוב.

שימו לב בהבדל בכמות בין כף גדושה, כף רגילה, וכף שטוחה. זה הבדל רציני, וזה יכול לחרבש לכם לגמרי את הפודינג. גם אם הפודינג לא יצא יציקה כשהוא חם, אחרי שהוא יצטנן לו במקרר הוא יהפוך לגוש מבאס ביותר.
ומוסר ההשכל מהו? למדוד 2 כפות קורנפלור עם גבעה קטנה. לא גדושות מידי, ולא שטוחות מידי. וככה אתם תהיו בסדר, והפודינג שלכם יהיה פודינג, ולא יציקת בטון.

אז איפה היינו? אהה, עם הקורנפלור והחלב החם. הסיבה שאני לא מערבבת את הקורנפלור עם החלב בסיר אלא עושה את זה בצד היא כדי לא לקחת סיכון של גושים. כי קורנפלור, ברגע שהוא פוגש נוזל, האינסטינקט הראשון שלו זה להפוך לגוש של מסטיק. ואם זה קורה בצד בתוך כמות קטנה של חלב חם – אין בעייה להתמודד עם הגוש הזה ולהיפטר ממנו עם כף, או עם מזלג אם הוא ממש עקשן. ואפשר גם לקחת את הזמן שעושים את זה. עצם העובדה שמשתמשים בחלב חם מסייעת לעניין ועוזרת למוסס את הקורנפלור ביתר קלות. מוזגים אל הקורנפלור כמות של כרבע עד שליש כוס של חלב חמים מהסיר (משתמשים בכוס שמדדתם איתה את הסוכר – אל תנסו להיות גיבורים ולמזוג מהסיר עצמו, כי זה יעשה בלאגן).

טורפים היטב בכוס את החלב החם עם הקורנפלור עם כף או מזלג עד שהתערובת חלקה לחלוטין ועדיין נוזלית לגמרי (היא לא אמורה עוד להסמיך).

ברגע שמוודאים שאין בפנים גושים ואין גרגרי קורנפלור שנדבקו לדפנות או לתחתית, מוזגים את התערובת פנימה בחזרה לחלב החם בסיר ומתחילים מיד לערבב בטירוף. שוב, אם יש לכם מטרפה זה הרבה יותר נוח וכיף.

אם אתם עובדים על אש גבוהה, זה עניין של דקה עד שהחלב מתחיל להסמיך למרקם של יוגורט דליל. אם עובדים על אש בינונית, זה ייקח קצת יותר זמן. כ-3-4 דקות, ואולי אף יותר.

כשתערובת החלב מגיעה לסמיכות הנכונה תגיע למצב שהיא תכסה את הכף שלכם בשכבה עבה וסמיכה, שאם עושים עליה פס עם אצבע הוא נשאר עליה. לא מפסיקים לערבב לרגע.

בשלב זה מתחילים להוסיף פנימה את קוביות השוקולד אחת אחר השנייה. ממשיכים לערבב בצורה נמרצת. לאט לאט הקרם הצחור יתחיל להתמלא בפסים חומים של שוקולד, והתערובת תתחיל לתפוס צבע יפה וכהה.

ממשיכים להוסיף את קוביות השוקולד ובינתיים, תוך כדי ערבוב, מסירים את הסיר מהאש.

ועכשיו, כשאתם מערבבים בלהט ורק מדמיינים על הרגע בו תטרפו את כל השחיתות הזו לבד, בחושך, בלי שאף אחד יראה, תנסו לעצור רגע ולחשוב אם יש סביבכם דברים טעימים שהייתם רוצים לזרוק פנימה. אולי איזה כף-שתיים של וויסקי טוב, או ליקר תפוזים? או אולי קצת אבקת נוגט? או חופן נאה של פקאנים סינים קצוצים? או חצי כפית של אבקת אספרסו (את זה, אגב, צריך להוסיף לחלב בראשית המתכון)? קומץ קינמון? כף גדושה של חמאת בוטנים? השמיים הם הגבול.

מחלקים מיד את הפודינג בין קערות. אפשר לאכול את זה חם וזה טעים (מזכיר קצת שוקולטה של בתי קפה). אבל אפשר לשים את זה במקרר לשעתיים שלוש ואז זה עוד יותר טעים! כמו מוס רך וקרמי.

הפודינג מתמצק במקרר במהרה. אבל אתם יודעים מה הכי טעים?

למזוג לכוסות שוט קטנות ולשים את זה במקפיא לשלוש-ארבע שעות ואז מתקבלת גלידה רכה ונהדרת (מעבר להקפאה של יומיים-שלושה כבר אין לי אחריות, כי זה נהיה קרח. אם אתם מתכננים להקפיא את זה מראש, תכינו את גרסת החלמונים כי יוצאת חלקה יותר אחרי הקפאה). מומלץ להוציא החוצה רבע שעה לפני ההגשה לריכוך חלקי.

מי שאוהב קרום של פודינג (כמוני!!!) לא צריך לכסות את הכלים. מי שלא אוהב את הקרום (רוב אוכלוסיית ישראל הצלולה בדעתה) יצפה את הכלים בניילון נצמד וישטח אותו כך שהניילון ייגע ישירות בפני הפודינג. אם יש לכם שאריות קרום שאתם לא רוצים תשלחו לי בדואר.

ועכשיו אחרי שהמתכון ברור וכולם נרגעו, הגיע הזמן להתדיין קצת בסוגיית הגרסאות השונות של הפודינג. הסקפטיים מביניכם יטענו שפודינג מקורנפלור זה פיכסה, ופודינג אמיתי אמורים להכין עם חמישה חלמונים ולאפות באמבט מים למשך שעה. מה שנקרה בפי מרת'ה pots de creme. הבעייה היא שזה כבר לא מתכון זריז, והוא הופך להיות כבד מאוד על הקיבה ועל הכיס. אבל לא חייבים ללכת לאקסטרים, יש כל מיני דברים פשוטים שאפשר לעשות כדי לשדרג את הטעם (כן, חוץ מלשים קצפת למעלה).

הראשון מביניהם הוא פשוט להשתמש בשוקולד מריר מעולה. ולא, ידידיי, שוקולד מריר עלית הוא לא שוקולד מריר מעולה (והוא מופיע כאן בתמונה, כמה אירוני – אבל אני אישית מעדיפה אותו – כי אחרת מר לי מידי). עלית 60% מוצקי קקאו – זה מעולה. לינדט או וולרונה – זה מעולה! ואז לא משנה אם נקטתם בצעדים האחרים או לא, יהיה לזה טעם דקדנטי בעליל. אגב, למי שיש 2 ק"ג של טובלרון מהדיוטי פרי שוכב בארון, זה יהיה פה ממש טוב.

עוד שדרוגי פודינג לשומרי משקל וחולי לב (או שלא)

אפשר להחליף חלק מהחלב בשמנת מתוקה. אפשר גם להוסיף כמה חלמונים נחמדים להעשרת הטעם (אבל אז יהיה צריך עוד כף של קורנפלור בתחילת המתכון!!) – מערבבים אותם יחד עם החלב והסוכר בהתחלת המתכון. אפשר אפילו לוותר על החלמונים ולזרוק פנימה קוביית חמאה בסיום התהליך. עוד תוספת נהדרת היא 2 כפות של וויסקי, או גראנד מארנייה, או רום (אותם מוסיפים לפודינג החם המוכן). השאלה היא מה הכי קוסט אפקטיבי (או taste-אפקטיבי). ואם תשאלו את דעתי האישית (ואת דעת עכברי המעבדה הצייתנים שלי), הגרסה הפשוטה של חלב, קורנפלור, סוכר ושוקולד טוב – היא הכי טובה, והייתי מגישה אותה גם כקינוח לאורחים (עם קצפת, כן?). תנו לזה צ'אנס.

ושימו לב מהי ההשפעה על המרקם של חלק מהשדרוגים הללו:

שימו לב שגרסת החלמונים לא יצאה לי יציבה במיוחד – לכן אם אתם מוסיפים שני חלמונים לעסק – חובה להגדיל את כמות הקורנפלור שאתם מערבבים בכוס בצד בהתחלה בכף אחת (לא גדושה ולא שטוחה, זוכרים?).

הנחות לסיטונאים ושאר ירקות
רוצים הנחה בכמות השוקולד המריר? אפשר להחליף עד חצי מהכמות באבקת קקאו (כפית שטוחה אחת לכל שורה של שוקולד שלא שמים). הטעם השוקולדי לא נפגם, אבל זה יוצא טיפה פחות עשיר. ומה לגבי החלב? לא ניסיתי להכין את הפודינג עם חלב קוקוס או חלב סויה, אבל מצאתי תגובות אוהדות לעניין באינטרנט, אז שווה לדעתי לנסות. מה שכן ניסיתי זה להכין אותו עם שוקולד לבן והוא יוצא אדיר, אבל מתוק מאוד. אם מכינים עם שוקולד לבן צריך לצמצם את כמות הסוכר בכף-שתיים.

הפודינג נשמר במקרר, מכוסה, כחמישה ימים.

פינת התכל'ס
מוזגים לסיר את החלב, ומוסיפים פנימה את הסוכר, הוניל והמלח. מחממים על אש נמוכה (מטיבי לכת על אש גבוהה). בצד, מודדים בכוס 2 כפות קורנפלור. מוזגים מעט חלב חם לכוס וממוססים את הקורנפלור עד שאין גושים והתערובת חלקה לחלוטין. מוזגים בחזרה לסיר עם החלב החם וטורפים היטב עד שהחלב מתחיל להסמיך. מתחילים להוסיף פנימה קובייה אחר קובייה מהשוקולד, עד שהתערובת נצבעת כולה בחום והופכת חלקה ומבריקה. אוכלים חם, או מוזגים לקעריות ומצננים שעתיים-שלוש במקרר עד להתמצקות