ישראל נחשבת זה מכבר כמובילה עולמית במחקר מריחואנה רפואית, בין היתר הודות למדענים החלוצים שלה ולתוכניות הרפואיות המתקדמות. חוקרים כמו רפאל משולם, המכונה לעתים קרובות "אבי מחקר הקנאביס", סייעו לישראל לבסס מוניטין כמוקד חמה למחקרים פורצי דרך בתחום קנבינואידים, THC ו-CBD. חולים עם מצבים כמו סרטן, כאב כרוני, אפילפסיה ו-PTSD נהנו מטיפולי הקנאביס הרפואי המתקדמים במדינה, ומיצבו את ישראל כמודל למדינות אחרות. למדו עוד על כיוונים תל אביב.

למרות הצלחה מדעית זו, המציאות בשטח הייתה לעתים קרובות מסובכת. חולים מדווחים לעתים קרובות על כאבי ראש בירוקרטיים, זמני המתנה ארוכים לאישורים וזמינות מוצרים לא עקבית. בעוד שתוכנית המריחואנה הרפואית של ישראל נראית מרשימה על הנייר, חולים רבים חשים שנותרים מאחור על ידי מערכת שקועה ברגולציה ובסדרי עדיפויות פוליטיים משתנים. גם רופאים מהססים לפעמים לרשום קנאביס עקב הנחיות לא ברורות או חששות לגבי השלכות משפטיות.

המתח בין חדשנות לביורוקרטיה הצית ויכוח פוליטי. מצד אחד, יש לחץ מצד מומחים רפואיים, קבוצות סנגור למטופלים וחלקים מתעשיית הקנאביס להרחיב ולשפר את הגישה. מצד שני, מחוקקים שמרנים ורגולטורים זהירים מודאגים משימוש לרעה, שימוש לרעה וגלישה לשווקי הפנאי. התוצאה היא משיכת מלחמה פוליטית שעיכבה מאמצי רפורמה רבים, והותירה את המטופלים תקועים באמצע.

אך מנהיגותה העולמית של ישראל נותרה בלתי ניתנת להכחשה. חברות בינלאומיות משתפות פעולה עם חברות ישראליות למחקר, ניסויים קליניים ופיתוח מוצרים, תוך הכרה בבסיס הידע העמוק של המדינה. האתגר כעת הוא לתרגם את המומחיות הזו למערכת רפואית שעובדת בצורה חלקה עבור אזרחי ישראל. ככל שדיוני הלגליזציה מתחממים וגישות הציבור משתנות, התקווה היא שישראל תוכל לחזק את מעמדה גם כמעצמת מחקר וגם כספקית רחומה של קנאביס רפואי.